בימים אלה הושבע ברט קאוואנו למשרת שופט בבית המשפט העליון האמריקני. סוגיה זו ניצבה בלב הזירה הפוליטית ועוררה סערת רגשות יוצאת דופן, משום חשיבותה הפוליטית, החוקתית והחברתית, והיא משמשת מראה עדכנית לשורת מרכיבים מרכזיים במשטר הדמוקרטי האמריקני.
עיקרון מרכזי בדמוקרטיה הוא שלטון העם. משום שהעם אינו יכול לשלוט בפועל, הוא בוחר לשלטון את נציגיו, אך משום החשש שאלה ינצלו את כוחם לרעה, מגביל המשטר הדמוקרטי אותם בכמה אמצעים, בהם הפרדת שלוש רשויות השלטון. בארצות הברית מדובר ברשות המבצעת, היא מוסד הנשיאות; ברשות המחוקקת, היא הקונגרס על שני בתיו, בית הנבחרים והסנאט; וברשות השופטת, שבראשה ניצב בית המשפט העליון. החוקה האמריקנית וההתנהלות הפוליטית מאז ייסודה של המדינה יצרו מערכת של איזונים ובלמים בין סמכויות שלוש הרשויות, שנועדו להגביל את כוחו של השלטון ולהגן בכך על שלטון העם ועל זכויותיהם של תושבי ארצות הברית.
סוגיה זו באה לידי ביטוי באורח מאלף בפרשת מינוי קאוואנו לבית המשפט העליון. על פי החוקה האמריקנית, הנשיא ממנה את שופטי בית המשפט העליון, ומינוי זה טעון אישור של הסנאט. כלומר, המינוי מערב את כל שלוש רשויות השלטון ובכך מקטין את החשש לשימוש ברעה בסמכויותיה של מי מרשויות אלה.
באופן מסורתי, שופטי בית המשפט העליון נחלקים לשתי קבוצות: שופטים שמרנים, שעמדתם מתאפיינת, בין השאר, בהתנגדות להפלות, בהסתייגות מנישואים חד-מיניים ובהפחתת התערבות המדינה בחיי הפרט; ושופטים ליברלים שעמדתם הפוכה. יתר על כן, החלוקה הזאת לשתי קבוצות דומה למדי לחלוקה המפלגתית בארצות הברית. כך, המפלגה הדמוקרטית תומכת בדרך כלל בעמדות מחנה השופטים הליברלים, ואילו המפלגה הרפובליקנית תומכת בעמדתם של אלה השמרנים.
לפסיקות בית המשפט העליון השפעה חשובה מאוד על החברה והפוליטיקה בארצות הברית; דוגמה בולטת לכך היא הכרעתו של בית המשפט בשנת 2000 כי בוש ניצח בבחירות לנשיאות, מול מועמד הדמוקרטים אל גור. מה שמעניק עוד חשיבות למינוי השופטים היא העובדה שהמינוי הוא לכל החיים, והשפעתו יכולה לבוא לידי ביטוי למשך עשרות שנות שיפוט. בכך, אגב, שונה הדבר לעומת כהונת שופטים בישראל, הקצובה לגיל 70 שנה; כאשר מגיע שופט בישראל לגיל 70, עליו לפרוש מהשיפוט.
חשיבות מינויים של שופטים עליונים בארצות הברית לא נעלמה, כמובן, מעיניהם של הנשיא טראמפ ושל חברי הקונגרס, ואף לא מעיניו של הציבור האמריקני. טראמפ כבר מינה בשנה שעברה שופט עליון שמרני, ניל גורסאץ', שהחליף את השופט השמרני סקאליה שנפטר בשנת 2016. בכך לא הופר שיווי המשקל בין השמרנים לליברלים בבית המשפט המונה תשעה שופטים, כי היו בו ארבעה שופטים שמרנים, ארבעה שופטים ליברלים והשופט תומאס קנדי, שככלל היה אומנם שמרני, אך לעיתים פסק ברוח ליברלית, למשל: בנוגע לזכות לבצע הפלות, ובקידום זכויות הקהילה הגאה.
עם זאת, הפרשה גרמה לזעם רב בקרב הציבור והנבחרים הדמוקרטיים. זאת, משום שהנשיא הדמוקרטי אובמה כבר הציע את השופט גרלנד הליברלי למחליפו של סקאליה, אך באופן חסר תקדים סירב מיץ' (מיצ'ל) מקונל, מנהיג הרוב הרפובליקני בסנאט, לערוך לו שימוע בסנאט, ובכך אפשר לטראמפ למנות את גורסאץ' לבית המשפט העליון.
המינוי של קאוואנו דרמטי פי כמה. השופט קנדי החליט לפרוש מבית המשפט בחודש יוני בגיל 82, וקאוואנו המחליף אותו בבית המשפט הוא שמרן מובהק ופעיל רפובליקני אקטיבי. מינויו יבטיח רוב שמרני מוצק בבית המשפט העליון למשך שנים רבות, וגם אם טראמפ יובס בבחירות הבאות לנשיאות, שתתקיימנה עוד שנתיים, השפעתו תימשך שנים רבות בגלל מינויו של קאוואנו לבית המשפט העליון. אין פלא, אם כן, שטראמפ, חברי הקונגרס (והבוחרים) הרפובליקנים רואים במינויו של קאוואנו ניצחון בולט למעמדם האישי, למפלגתם ולאידיאולוגיה הפוליטית שלהם. הם גם מקווים, שהוא יסייע לרפובליקנים בבחירות הביניים לקונגרס הצפויות בעוד חודש, ב-6 בנובמבר. כרגע צופים הסקרים שהדמוקרטים ישיבו לעצמם את השליטה בבית הנבחרים, אף כי לא בסנאט, אבל הרפובליקנים מקווים למנוע זאת.
לקאוואנו עוד יתרון חשוב בעיניו של טראמפ. טרם מינויו, קאוואנו אמר כי ספק אם החוקה מכשירה הדחה של נשיא מכהן. טראמפ מצוי עתה בעיצומה של חקירת החוקר המיוחד מולר כששאלת הדחתו מרחפת בזירה הפוליטית, ומינוי שופט עליון שמתנגד להדחתו יכול, בנסיבות מסוימות, להכריע בשאלת המשך כהונתו של טראמפ.
בשנים האחרונות התגבר הקיטוב בין המפלגות הדמוקרטית והרפובליקנית. בעבר עוד יכול היה לעבור מינוי של שופט שמרני כמו קנדי (מונה על ידי הנשיא ריגן הרפובליקני) בהצבעה של 97 סנטורים עבורו מתוך מאה סנטורים שבסנאט, כלומר בתמיכה של סנטורים דמוקרטים רבים, וזאת כאשר הרוב בסנאט היה אז דמוקרטי ולא רפובליקני כמו היום. עכשיו האווירה הפוליטית בארצות הברית רעילה. עבור הרפובליקנים הפך המינוי של קאוואנו ל"ייהרג ובל יעבור", כמנוף לחיזוק ההשפעה הרפובליקנית בשלוש רשויות השלטון, ועל כן הם היו מוכנים לאתרג פוליטית את קאוואנו, גם אם חלקם הסתייגו מבחינה מוסרית מהמינוי. הדמוקרטים ראו בפרשה הזדמנות לפגוע קשה בטראמפ וברפובליקנים, וזאת בנוסף להסתייגותם המוסרית מהאפשרות שימונה לבית המשפט העליון אדם שהטריד מינית ואף שיקר בנוגע לכך.
מינויו של קאוואנו נתקל במכשול חריף של תלונות כמה נשים על כך שהוא הטריד אותן מינית בעבר. התלונות הובילו לחקירה חפוזה בת שבוע של ארגון ה- FBI, שלא מנעה את המינוי. עם זאת, נושא ההטרדה המינית, שצבר לאחרונה תאוצה בחברה האמריקנית, לבש לראשונה לבוש פוליטי מובהק כל כך. לרגעים היה נדמה שהמינוי יסוכל על ידי תלונות הנשים נגד קאוואנו ובכל מקרה, הנושא הוגדר כנושא מפלגתי: הדמוקרטים יצאו בשמו נגד קאוואנו (כשברקע עברו הבעייתי של טראמפ בסוגיה זו) ואילו הרפובליקנים הגדירו את הנושא בעיקר כנושא פוליטי, ולא כסוגיה מוסרית שהיא עניינם של שני הצדדים.
בנוסף למינויו של קאוואנו, מודאגים הדמוקרטים מכך ששניים מהשופטים הליברלים בבית המשפט העליון הם בשנות ה-80 לחייהם – רות ביידר גינזבורג בת 85, וסטיבן ברייר בן 80, ואם ימותו או יפרשו מתפקידיהם במהלך השנתיים הקרובות תיסלל הדרך למינויים של עוד שופטים שמרנים לבית המשפט העליון.
ומה הלאה? האם למינויו של קאוואנו תהיה השפעה על תוצאות הבחירות בארצות הברית בעוד כחודש?
כידוע, הנבואה ניתנה למי שניתנה, ובתקופה האחרונה הדבר נכון עוד יותר בנוגע לאירועים פוליטיים בעולם. הדעה המקובלת על כולם הייתה שיצחק הרצוג ינצח בבחירות האחרונות בישראל, שהילארי קלינטון תנצח בבחירות האחרונות לנשיאות בארצות הברית, ושתומכי חברות בריטניה באיחוד האירופי ינצחו במשאל העם שנערך בממלכה, אך היוצרות התהפכו בכל המקרים האלה.
המפלגה הרפובליקנית והשמרנים בארצות הברית מקווים שצירוף קאוואנו לבית המשפט העליון יפגין את כוחם ויסייע להם בבחירות הקרובות. עד כה, התמיכה הרפובליקנית בטראמפ רק גוברת. על פי הסקרים, התמיכה בטראמפ בקרב הרפובליקנים עומדת על 85 אחוזים, והיא נשענת גם על כלכלה בצמיחה: התמ"ג ברבעון השני של שנת 2018 צמח ב-4.1 אחוז, הבורסות בעלייה, לפחות עד הימים האחרונים, והאבטלה עומדת על 4 אחוז – השיעור הנמוך ביותר בעשור האחרון. הדמוקרטים מקווים שהמינוי יזיק לטראמפ ולרפובליקנים, כי תיפגע תמיכת הנשים בו בגלל האשמת קאוואנו בהטרדה מינית של נשים. בסקרים כבר נראה, שתמיכת הנשים בטראמפ, שעמדה בתקופת הבחירות לנשיאות על 42 אחוזים, פחתה לאחרונה ל-35 אחוזים.
מכל מקום, אם בבחירות יכבשו הדמוקרטים את בית הנבחרים, יצטרך טראמפ להתנהל מול בית נבחרים לעומתי שיקשה עליו את החיים. זאת, הן בכך שלא יאשר תקציבים החשובים לטראמפ, ואולי, בנסיבות קיצוניות, גם בכך שינסה לקדם את הדחתו (על פי החוקה, בית הנבחרים קובע אם ניתן להגיש כתב אישום נגד נשיא על "מעילה בתפקיד", והסנאט משמש כבית משפט היכול להדיחו בהצבעה של שני שליש מחבריו).
תמיר דובי עורך וכותב ביוגרפיות וסיפורי חיים.
